תנ"ך על הפרק
קהלת ח
815
/
929
לפרק הקודם
היום
הפרק
מאמרים על הפרק
מאמר על הפרק
פירושים על הפרק
פירוש על הפרק
(ברכות י' א׳) מי כהחכם וגו׳. תניא, בשעה שמת משה היה מוטל בכנפי השכינה והקב"ה אומר מי כהחכם ומי יודע פשר דבר בשיודע לפשר בין הקב"ה וישראל בשעת הגזירה, ולשכך כעס וחמה מעל הקב"ה על ישראל, כמו במעשה העגל ומרגלים ועוד, כנודע. .
(סוטה י"ג ב') מי כהחכם וגו'. ד"א מי כהחכם – זה הקב"ה דכתיב ביה (איוב ט׳) חכם לבב, יודע פשר דבר – שפירש את התורה למשה גמפרש פשר כמו פרש בחלוף אותיות, כמו כבש כשב, שלמה שמלה, אנקה נאקה, זעוה זועה, נלעג לשון עלגי לשון, וכדומה, וכן דרשו בשבת פ"ה א' המלה חורי כמו ריח, וביומא ע"ה ב' אל תקרא וישטחו אלא וישחטו, וביבמות ט"ז ב' ידו פרש צר דרשו כמו ידו שרף צר והרבה כהנה, וע' מש"כ בסמוך פסוק ח' בדרשה ולא ימלט רשע את בעליו. , חכמת אדם תאיר פניו – א"ר שמעון, גדול כח הנביאים שהם מדמין את הצורה ליוצרה דר"ל דמפרש חכמת אדם תאיר פניו בכנוי להקב"ה וכמש"כ יאר ה' פניו אליך, ועם זה מוסיף לפרש איך יתואר הקב"ה בשם אדם, ואמר גדול כח הנביאים וכו', ר"ל שניתן רשות לנביאים לכנות כן את הקב"ה, וכמש"כ בריש יחזקאל ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם מלמעלה. ועל כן יכונה כמה פעמים כחו של הקב"ה בציור אברים, עין ה', יד ה', והוא כדי לשבר את האוזן ולתת ציור מתקבל לרעיון בני אדם. , ועוז פניו ישונא – שהיא משתנה ממדת הדין למדת הרחמים על ישראל.
(מ"ר) מי כהחכם וגו׳. דבר אחר מי כהחכם – זה אדם הראשון דכתיב ביה (יחזקאל כ"ח) אתה חותם תכנית הוסוף הפסוק – מלא חכמה ופסוק שאחריו – בעדן גן אלהים היית, ואע"פ דהפסוק ההוא כתיב בחירם מלך צור אך נסמך על שדרשו במ"ר פ' בראשית פ' י"ח את הפסוק הזה באדה"ר, יעו"ש. , ומי יודע פשר דבר – שפירש שמות לכל וכמבואר בפ' בראשית ויקרא האדם שמות וגו'. , חכמת אדם תאיר פניו – יופיו תאיר פניו זדכן לשון סוף הפסוק הנזכר דקאי על אדם – וכליל יופי. , ועוז פניו ישונא – כשטרדו הקב"ה מגן עדן.
(שם) מי כהחכם וגו׳. ד"א מי כהחכם אלו ישראל דכתיב בהו עם חכם ונבון, ומי יודע פשר דבר שהיו יודעין לדרוש את התורה במ"ט פנים טהור ובמ"ט פנים טמא, ועוז פניו ישונא – שכשעמדו על הר סיני ואמרו נעשה ונשמע ניתן עליהם מזיו השכינה, וכשחטאו נשתנו פניהם חיתכן דרומז לאגדה דשבת פ"ח א', בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע באו ששים רבוא של מלאכי השרת וקשרו לכל אחד מישראל שני כתרים וכשחטאו [בעגל] ירדו ששים רבוא של מלאכי חבלה ופרקום, וזהו פי' הכתוב (פ' תשא) אחר מעשה העגל ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב, והיינו הענין מזיו השכינה מקודם, ע"י הכתרים, ומשנוי הפנים אח"כ, ע"י הפרקתם. ומה שמכונים בזה בלשון עוז י"ל ע"פ מ"ש בביצה כ"ה ב' דישראל עזין שבאומות, ואשר לתכלית זה נתנה להם התורה. ואע"פ דעוז דהכא קאי על אור הפנים בכ"ז מדלא כתב בלשון כזה ואור פניו אלא ועוז י"ל דכיון גם לענין עוז שבנפש, כמבואר. , ואף הקב"ה שינה עליהם את הדברים ואמר (תהלים פ"ב) אכן כאדם תמותון טסמך על לשון ראש הענין אני אמרתי [בשעת מת"ת] אלהים אתם, אכן [לאח"כ כשחטאו] כאדם תמותון, וע"פ הדרשה באגדות [הובא בפירש"י שם] אני אמרתי אלהים אתם שתהיו כמלאכים שאין מלאך המות שולט בכם, אכן לאחר שחבלתם מעשיכם כאדם תמותון ע"פ מלאך המות. ונראה דמ"ש שאין מלה"מ שולט בכם אע"פ דכלל ענין מיתה נגזרה על האדם עוד מימי אדה"ר, אך הכונה שמיתתכם לא תהא ע"פ מלה"מ אלא כמו מיתת צדיקים דכתיב בהו ע"פ ה' וכמו במשה ואהרן וכמ"ש בב"ב י"ז א' דמיתתם [ועוד במיתת צדיקים] היתה בנשיקה ע"פ ה'. .
(שם) מי כהחכם וגו׳. דבר אחר מי כהחכם זה תלמיד חכם, ומי יודע פשר דבר – שיודע לפרש משנתו ידריש פשר כמו פרש [פירוש] בחלוף אותיות וכמש"כ לעיל אות ג'. , חכמת אדם תאיר פניו – בשעה שהוא נשאל ומשיב, ועוז פניו ישונא – בשעה שהיא נשאל ואינו יודע להשיב.
(שם) מי כהחכם וגו׳. דבר אחר מי כהחכם – זה משה, דכתיב (משלי כ"א) עיר גבורים עלה חכם יאסוף הפסוק ויורד עוז מבטחה, ונדרש כל הפסוק על משה שעלה לבין המלאכים גבורי כח ויורד עוז מבטחה – את התורה. , ומי יודע פשר דבר – שפירש את התורה לישראל יבע' מש"כ לעיל אות ג'. , [ועוז פניו ישונא – בשעה ששאל מאת הקב"ה ולא השיבו] יגמפרש במדרש שעל כל דבר ודבר שהיה הקב"ה אומר למשה היה אומר לו טומאתו וטהרתו, וכיון שהגיע לפרשת אמור אל הכהנים, אמר לפניו, רבש"ע, ואם נטמאו אלו במה טהרתן, ולא השיבו דבר, ובאותה שעה נשתנו פניו של משה, עד שהגיע לפרשת פרה אדומה אמר ליה הקב"ה, משה, אותה שאלה ששאלת לי באמור אל הכהנים זו היא טהרתן, ולקחו לטמא מעפר שריפת החטאת. .
(שם) ועז פניו ישנא. אמר רב נחמן בר יצחק, כל אדם שיש לו עזות פנים מותר לשנאתו, שנאמר ועוז פניו ישֻנא אל תקרא ישונא אלא ישָנא ידודריש מדכתיב ישנא חסר ו', ובש"ס כת"י הגירסא מצוה לשנאותו, ויש סמך הכרחי לגירסא זו, ע"פ המבואר כאן בסוגיא כל אדם שיש לו עזות פנים סוף נכשל בעבירה, ורב נחמן בר יצחק [הוא בעל הדרשה שלפנינו] אמר, בידוע שנכשל בעבירה, ר"ל שכבר נכשל, ובפסחים קי"ג ב' איתא בשם רב הרואה דבר ערוה בחבירו מותר לשנאותו, ורב נחמן בר יצחק אמר מצוה לשנאותו, יעו"ש, הרי כמעט מוכרח להגירסא כאן מצוה במקום מותר, אחרי דהוא ס"ל שבודאי נכשל בעבירה, ועם זה ס"ל בפסחים דלבעל עבירה מצוה לשנוא, כמבואר. .
(תענית ז' ?') אני פי מלך וגו׳. [דבר זה אמרו חנניה מישאל ועזריה לנבוכדנצר], אני פי מלך שמור, פי מלך מלכי המלכים הקב"ה שאמר אנכי ה׳ אלהיך, ועל דברת שבועת אלהים – על דברת – לא יהיה לך אלהים אחרים על פני, שבועת אלהים – לא תשא את שם ה׳ אלהיך לשוא טור"ל שאמרו לנבוכדנצר שאע"פ שעליהם לשמור מצות פי המלך, אך ביחד עם זה מוזהרים לשמוע מצות ה' שלא לעבוד עבודת כוכבים, ולכן דרוש לחול עליהם מצות המלך באופן שלא תסתור המצוה את מצות אלהים. .
(ירושלמי סנהדרין פ"ג ה"ה) אל תעמד בדבר רע. כדתניא, הפותח בתורה פותח בדבר טוב והחיתם חותם בדבר טוב, וכן הקורא בברכות בתורה קורא ומפסיק, אבל הקורא בקללות אינו מפסיק אלא קורא את כולן טזכדי שלא יפתח האחר הקורא אחריו בתוכחה, ועם זה כתיב מוסר ה' בני אל תמאס ואל תקוץ בתוכחתו ודרשינן אל תעשה תוכחתו של הקב"ה קוצים קוצים, כלומר שיפסיק באמצע ויהיו לכמה קצים, ונראה בטעם דרשה זו, משום דא"א לפרש אל תקוץ מלשון קצה נפשי, קצתי בחיי, יען דכבר כתיב אל תמאס, והיינו דקצה נפשו, לכן דרש המלה במובן אחר כדמפרש. ועיקר טעם הענין מההפסק בקללות י"ל דהכונה שהקורא יקרא את כולן עם התנאי [אם לא ילכו בדרך ה'] דבכהאי גונא הוי זה מוסר, אבל כשיתחיל אחר באמצע הפרשה יבינו כקללות, ודו"ק. .
(מ"ר) דבר מלך שלטון. א"ר חנינא, כל העושה מצוה כמאמרה, אפילו הקב"ה גוזר גזירה הוא מבטלה, שנאמר באשר דבר מלך שלטון ומי יאמר לו מה תעשה וסמיך ליה שומר מצוה לא ידע דבר רע יז[ר"ל אותה גזירה שגזר מלך שלטון] לא ידע אותו זה ששומר מצוה רע, והלשון לא ידע – כמו לא יכירהו ולא יקיימהו, והיינו שמבטלה, או דהפי' ומי יאמר לו מה תעשה – זה שהיא שומר מצוה הוא יאמר לו מה תעשה. .
(שבת ס"ג א׳) דבר מלך שלטון. אמרו ישראל לפני הקב"ה, רבש"ע, כתבת בתורתך לא תקום ולא תטור, איך זה כתיב אל קנא ונוקם ה׳, אמר להו, נוקם אני לעובדי כוכבים, דכתיב נקום נקמת בני ישראל, לקיים מה שנאמר באשר דבר מלך שלטון יחר"ל דעל כזה נאמר דבר מלך שלטון, שדרכו לנקום משונאיו. .
(מ"ר) שומר מצוה וגו'. א"ר חנינא בר אידי, כל העושה מצוה כמאמרה אין מבשרין אותו בשורות רעות, שנאמר שומר מצוה לא ידע דבר רע יטלא נתבאר מהו באור הלשון כמאמרה, וע' במהרש"א. ויתכן לומר, משום דיש כמה מצות שחיובם אינו בהכרח אלא במעשה הקודם לה, למשל שאם עשה לו אדם בגד של ארבע כנפות מחויב להטיל בו ציצית, משא"כ אם לא עשה לו בגד כזה הוא פטור ממצוה זו, וכן כשיש לו חמץ בערב פסח הוא מחויב במצות עשה דתשביתו, ואם לא קנה לו כל חמץ קודם הפסח אין לו מה להשבית ואינו באותה מ"ע, וכן אם אינו רוצה לאכול פת ביו"ט של סכות אינו מחויב בסוכה, והרבה כהנה, והנה איש כזה נראה שאינו מחבב מצות, אבל מי שהוא מחבב מצות הוא משתדל לסבב לו המקרים והמעשים כדי שיתחייב במצות, עושה לו בגד של ד' כנפות כדי שיקיים מצות ציצית, קונה לו חמץ קודם הפסח כדי שיקיים מ"ע דתשביתו, אוכל פת ביו"ט של סכות כדי שיתחייב בסוכה, וכדומה, וזהו הפי' מצוה כמאמרה, כמו שנאמרה בתורה. ויתבאר עוד הראיה מהלשון שומר מצוה, מלשון ואביו שמר את הדבר, שמחכה וממתין עליה מתי תבא לידו ויקיימה, וזהו זכות גדול. .
(שבת ס"ג א׳) שומר מצוה וגו'. שומר מצוה לא ידע דבר רע – זו אסתר, שהיתה עסוקה [ביום גזירתו של המן] במצות בעור חמץ כשפרסום גזירת המן היתה ביום י"ג בניסן כמבואר בענין ויקראו סופרי המלך בחודש הראשון בשלשה עשר יום בו, ותמוה הדבר שלא שמעה אסתר מגזירה זו, ואמר שהיתה עסוקה במצות היום, בבעור חמץ. וי"ל הכונה דנסמך על הדרשה הקודמת דהעושה מצוה כמאמרה אין מבשרין אותו בשורות רעות ולכן לא בשרוה בשורה רעה, ובכ"ז לא נתקלקל הדבר. , ועת ומשפט ידע לב חכם – זה מרדכי, דכתיב ומרדכי ידע את כל אשר נעשה כאר"ל שידע הכל במשפט ובעתו הנכונה בעת שהיה עוד זמן לחשוב ולעשות דבר בזה ולא אחרי עבור זמנו. .
(מ"ר) לכל חפץ וגו'. לכל חפץ יש עת ולכל עת יש חפץ, לפי שבעולם הזה כל מה שחפץ אדם לעשות עושה, אבל בעולם הבא עתיד לתת דין וחשבון כבדריש המקרא מרישי' לסופו ומסופו לרישי', ור"ל, לכל עת וזמן שאדם חי בעוה"ז יש חפץ בידו לעשות כאשר יחפוץ, אבל גם יש עת ליפרע על חפצי לבו ומעשיו, וזה – בעוה"ב. .
(שם) אין אדם שליט ברוח. רבנן אמרי, אין אדם שליט ברוח של מלאך המות לכלותו ממנו, ומניין שהמלאכים נקראו רוחות, שנאמר (תהלים ק"ד) עושה מלאכיו רוחות כגומפרש ברוח – הוא מלה"מ. .
(שם) אין אדם שליט ברוח. רבי נחמיה אומר, אין נביא של ישראל שליט ברוחו של הקב"ה לכלותו ממנו כדר"ל למנוע אותו ממנו, כדמפרש. , שנאמר (ירמיה כ') ואמרתי לא אזכרנו ולא אדבר עוד בשמו ונלאיתי כלכל לא אוכל כהר"ל לא יוכל מבלי למלא משלחת ה' לדבר מה שצוהו. .
(מ"ר) אין אדם שליט ברוח. רבי אליעזר בן יעקב אומר אין אדם שליט ברוחן של גליות לכלותן ממנו כובמ"ר ר"פ וילך הגירסא ברוחן של מלכיות, והענין אחד הוא, דכמה שנגזר ערך מצב הגלות אין אדם שליט לכלותו ע"י השתדלות שונים, ושם במ"ר מסיים בזה, ואין רוח אלא מלכיות שנאמר (דניאל ז') וארו ארבע רוחי שמיא, ולא נתבאר טעם הראיה, ויתכן דמרמז לארבע מלכיות, בבל. מדי, יון, אדום, שהקיפו ארבע רוחות העולם. .
(שם) אין אדם שליט ברוח. יש אומרים אין אדם שליט ברוח – ברוח עצמו לכלותו ממנו כזדלפעמים עושה אדם דבר כנגד. רצונו, רק מפני שהרוח שבאנוש דוחקו לעשותו, ויתכן דרומז בזה למ"ש בירושלמי שבת פי"ד ה"ג עה"פ ונתן עול ברזל על צוארך – זה הרעיון, והכונה דלפעמים משתקע אדם עצמו ברעיון איזה דבר עד שאת"כ רוצה לנתק עצמו ממנו ואינו יכול, כי הרעיון רודף אחריו ומיגע אותו שלא לרצונו, וזהו אין אדם שליט ברוח עצמו לכלותו ממנו. .
(שם) ואין שלטון ביום המות. רבנן אמרי, אין אדם שליט לומר למלאך המות המתין לי עד שאחשוב חשבנותי ואחר כך אני בא.
(שם) ואין שלטון ביום המות. רבי נחמיה אומר, ואין שלטון ביום המות – דכתיב (ירמיה ט"ו) אשר למות למות ואשר לחרב לחרב וגו' כחר"ל דמכוין שנגזרה גזירה שוב אין שלטון לעצור בעדה. .
(שם) ואין שלטון ביום המות. רבי אליעזר בן יעקב אומר, ואין שלטון ביום המות, שנאמר (תהלים י"ח) קדמוני מוקשי מות כטר"ל דכיון דקודם המות מקדימין מוקשי מות ממילא נאבד השלטון והיכולת. .
(שם) ואין שלטון ביום המות. אמר ר׳ לוי, קרוב לנ"ב פעמים כתיב והמלך דוד, וכיון שנטה למות כתיב ויקרבו ימי דוד למות, מאי טעמא, משום ואין שלטון ביום המות לר"ל מכיון שזכר מיתתו אע"פ שעדיין לא מת אעפ"כ לא הזכיר עוד מלכותו, להורות שאין שלטון וגדולה בזמן המיתה, כי השררות בכלל היא רק מדמיונות בני האדם בעוה"ז, וכשנוטה למות כל עניני העוה"ז אין חשובין במאומה, ובמ"ר ר"פ ויחי איתא בענין זה הלשון אין מות אלא השפלה, והיינו כשהגיע זמן המיתה נעשים שפלים ויורדים, וע' משכ"ל אות ט'. ובמ"ר ר"פ וילך הלשון בזה שאין מלה"מ אומר הואיל וזה מלך נוותר לו עוד יום אחד או שני ימים אלא אין לפניו באותו היום משא פנים, ויתכן דסמיך כן על לשון שלטון בנו"ן ההקטנה, אפילו שליטה קטנה ליום אחד.
ועל פי דרשה זו יתבאר מקור נאמן למה שדרשו במ"ר פ' שמות וימת מלך מצרים – שפירוש וימת – שנצטרע, ולא נתבאר שם המקור לזה, אך ע"פ המבואר כאן דבמיתת דוד לא נאמר בו מלך א"כ קשה איך כתיב שם וימת מלך מצרים, אלא הול"ל וימת פרעה, ולכן דרש שבאמת היה חי ורק שנצטרע והושאל לזה שם מיתה ע"פ מ"ש בגמ' שהמצורע חשוב כמת, כמש"נ במרים אל נא תהי כמת. וי"ל טעם השווי הזה משום שדין המצורע בדד ישב מחוץ למחנה והיינו כמת, ועיין נדרים ס"ד ב'. .
(שם) ואין שלטון ביום המות. אמר ר׳ לוי, שתי חצוצרות שהיו בימי משה נגנזו, מנלן, דכתיב (פ׳ בהעלותך) ותקעו בהן ונועדו אליך לאר"ל שתכליתן למקרא ולקבוץ העדה. , וכתיב (פ' וילך) הקהילו אלי את כל זקני שבטיכם, והחצוצרות היכן הם לבר"ל למה לא צוה לתקוע בחצוצרות אשר לזה נועדו. , אלא שנגנזו בימי משה, מאי טעמא, אמר הקב"ה, הוא מת ובניו יהיו תוקעין לפניו בהם, והלא אין שלטון ביום המות לגוהחצוצרות דרך מלכות ושלטונות הוא ולפיכך נגנזו. .
(שם) ואין משלחת במלחמה. אין אדם יכול לומר הרי בני או עבדי או בן ביתי תחתי לדלא איירי כאן במלחמה ממש אלא במלחמה שעם מלאך המות, שהאדם מתאבק עמו קודם מיתתו, וכמש"כ אח לא פדה יפדה (תהלים מ"ט), וע' ברש"י בפסוק זה פירש במלחמה זו וכנראה כיון לפרש כמש"כ. .
(שם) ואין משלחת במלחמה. רבי נחמיה אומר, אין משלחת במלחמה, דכתיב (ירמיה ט"ו) שלח מעל פני ויצאו להלא נתבארה כונת דרשה זו, ואולי י"ל משום דהמשך לשון פסוק זה כך הוא, ויאמר ה' אלי, אם יעמוד משה ושמואל לפני אין נפשי אל העם הזה שלח מעל פני ויצאו, והיה כי יאמרו אליך אנה נצא ואמרת אליהם כה אמר ה' אשר למות למות ואשר לחרב לחרב וגו', מבואר מזה כי בשעה שנגזרה מלחמה ואין רצון ה' להעבירה אז לא יועילו אם ישלחו את מי שישלחו להתפלל לה' להעבירה, וזהו שאמר אין משלחת במלחמה, כלומר אין מועיל שלוחים להקב"ה בעת שנגזרה גזירה, וסמך זה על זה הפסוק, ועל הלשון שלח מעל פני ויצאו, כלומר, שדחאם הקב"ה כביכול מלפניו, ודריש כן בדרך לשון נופל על לשון. .
(מ"ר) ואין משלחת במלחמה. רבי אליעזר בן יעקב אומר, ואין משלחת במלחמה דכתיב (תהלים ע"ח) משלחת מלאכי רעים לור"ל אין מועיל כלל השלוח במלחמה זו להצטדק, אחרי דיחד עם זה נשלחים מלאכי רעים כלומר קטיגורים. .
(שם) ולא ימלט וגו׳. ולא ימלט רשע את בעליו – [אין אדם יכול לתת לפניו פסק דין ואין אדם יכול לומר לפניו, כתוב לי פסק דיני] לזהלשון רשע שבכאן אינו מענין רשעות כרגיל לפרש, אלא מלשון תנועה ונצוח, כמו (איוב ל"ד) והוא ישקיט ומי ירשיע, ובכל אשר יפנה ירשיע, ור"ל אין אדם יכול לטעון ולנצח את מלה"מ שיתן לו פסק דין שנגזרה עליו גזירת מיתה, או שהוא, האדם, יגיע לו פסק דין [מב"ד של מטה] כי ראוי הוא לחיות עוד, אלא מכיון שעמד עליו אין עצה ואין טענה כנגדו.
ומפי הרה"ח מר דוד שטראשון נ"י [נכד הגרש"ש] שמעתי פי' פסוק זה, כי המלה רשע שבכאן היא ממלות הפוכות, כמו כבש כשב, שמלה שלמה והרבה כהנה, והיא הפוכה ממלת עֹשֶר, והוי הפי' ולא ימלט עושר את בעליו, והוא ע"ד הכתוב לא יועיל הון ביום עברה, וזה מקביל למה שאמר למעלה אין שלטון ביום המות, והוי זה כפל ענין דגם העושר ענין שלטון הוא, אלו דבריו דברי חן.
ואני אמלא את דבריו שכן מצינו לחז"ל הרבה דרשות ע"פ הפוך המלות וכמו בשבת פ"ה א' דרשו חורי הארץ מלשון ריח [שהיו מריחין את הארץ], וביומא ע"ה ב' אל תקרא וישטחו אלא וישחטו, וביבמות ט"ז ב' דרש [לדעת מהרש"א] ידו פרש צר כמו שרף צר, ובירושלמי נזיר פ"ז ה"ב דרשו או בקבר – או ברקב, ובמ"ר פ' נח דרשו ויפץ ה' אותם כמו ויצף, ולעיל ריש פ' ח' דרשו פשר דבר כמו פרש [פירוש] ובסמוך פ' ט"ו דרשו והוא ילונו בעמלו – בעולמו, ולקמן י' ט"ז בגבורה ולא בשתי דרשו ולא בתשי, ובשה"ש א' י' צוארך בחרוזים דרשו בחוזרים, ועוד שם בני אמי נחרו בי דרשו נחרו כמו חרנו [חרון וכעס], ועוד שם, תלפיות, דרשו תל יפות, וכן דרשו שם מתרפקת כמו מתפרקת, ובריש איכה דרשו צהרים כמו המצרים. ומהריעב"ץ בפי' הגדה ש"פ כתב על מה שדרשו ובמורא גדול זו גלוי שכינה דדרשו ובמורא גדול – ובמאור גדול. וע"ד זה פרשנו לישון הכתוב בפרשת עמלק את הנחשלים אחריך כמו הנחלשים, ובאיוב מ"א יהפך ים לשיבה, ועמלו המפרשים ביחס שיבה לים ופרשנו דהוא כמו דכתיב יהפך ים ליבשה, ועוד הרבה כהנה, והתוס' בב"ב ק"י א' ד"ה פשוט תפסו כלל זה גם בלשון חז"ל, יעוי"ש. .
(שם) ולא ימלט וגו׳. רבי יצחק אומר, לפי שהיו ליצנים שבדורו של ירמיהו ממללין בפיהם ומפריזין באצבעותיהם ואומרים החזון אשר הוא חוזה וגו׳ לחר"ל שורקים ומעקמים את פיהם דרך לעג וקנטור ומרמזין באצבעותיהם דרך ליצנות על חזיונותיו ועל דבריו. , אמר להם נביא לישראל, חייכם, כי בימיכם בית המרי לטהמשך לשון הפסוק הזה (יחזקאל י"ב) כי אני ה' אדבר את אשר אדבר דבר ויעשה לא תמשך עוד כי בימיכם בית המרי אדבר דבר ועשיתיו נאום ה', ור"ל כי מכיון שהנביא ניבא לימים רחוקים היה לכם מקום ללעוג עליו באמרכם שלא יאמנו דבריו, אבל מכיון שידבר והדברים יתקיימו מיד, שוב לא תלעגו לו, ועל זה נאמר ולא ימלט רשע את בעליו, כלומר, עתה שוב לא תמלטו מן הרעה, ומפרש רשע כמו רעה, וכמש"כ לעיל בפסוק מקום המשפט שמה הרשע (ג' ט"ז). כך נראה לפרש, והמפרשים לא פרשו מאומה. .
(שם) ולא ימלט וגו'. רבי אליעזר בן יעקב אומר, ולא ימלט רשע את בעליו – אלו עשו תשובה, פשרו מר"ל כך משמע הלשון דרשע לא ימלט, הא עשו תשובה ימלטו. .
(מ"ר) עת אשר שלט וגו'. עת אשר שלט האדם באדם לרע לו – עת היא לרע לו לשולט ועת היא לרע לו לנשלט מאר"ל ששניהם נפרעים זה מזה, כי לאחר שזה נוקם מזה שוב נענש זה הנוקם וכמ"ש על דאטפת אטפוך וכו'. .
(שם) שלט האדם באדם. א"ר אלעזר, אין לך שהוא מתחייב ע"י אדם זה אלא אדם כיוצא בו, שנאמר עת אשר שלט האדם באדם מבר"ל אין תובעין בדין שמים על המזיק את האדם אלא אם המזיק הוא אדם כיוצא בו ולא שאר בעלי חיים, והא דגם שאר בעלי חיים נתבעין לדין כשמזיקין את האדם ומקיימין בהן ובערת הרע מקרבך – הוא תביעה בדיני אדם, ומבואר במדרש דיש אומרים אפילו מקל אפילו רצועה ואפילו אילני סרק נתבעין לדין, ונראה הפירוש והענין בתביעת דין לאלו הדברים, שכיון שמזיקין הם ג"כ ראוים לבערם מן העולם, וזה הוא דין שלהם. .
(שם) רשעים קברים. באיזו רשעים איירי, א"ר לוי (איוב ט"ו) כל ימי רשע הוא מתחולל – מת וחלל, כמש"נ (יחזקאל כ"א) ואתה חלל רשע מגכאן הלשון קצר, ומבואר יותר בתנחומא ר"פ יתרו בזה"ל, ובכן ראיתי רשעים קבורים ובאו, וכי יש רשעים קבורים באים ומהלכים ששלמה אמר קבורים ובאו, אלא אלו הרשעים שהם קבורים ומתים בחייהם, שנאמר כל ימי רשע הוא מתחולל, מהו מתחולל – מת וחלל, ע"כ, והבאור הוא ע"פ מ"ש כ"פ באגדות דרשעים אפילו בחייהם קרוים מתים, עיין ברכות י"ח ב'. והנה לא פירש המדרש המשך לשון הפ' לפי דרשה זו, וצ"ל דיתפרש כמו בדרשה הבאה דאיירי ברשעים שעושים תשובה, ויתפרש וממקום קדוש יהלכו – אלו ב"כ ובתי מדרשות, וכבדרשה הבאה לענין גרים, יעו"ש. .
(שם) רשעים קברים. דבר אחר רשעים קבורים – בגרים איירי, שהם באים ועושים תשובה מדר"ל שהיו מקודם כמו רשעים קבורים, וזה ג"כ כמש"כ באות הקודם דרשעים אפילו בחייהם קרואים מתים ועתה באו לעשות תשובה ולהתגייר. , וממקום קדוש יהלכו – על ידי שהלכו במקום קדוש – אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות, וישתכחו בעיר – וישתכחו מעשים רעים אשר כן עשו, וישתבחו במעשיהם הטובים אשר עשו בעיר מהדריש וישתכחו כמו וישתבחו, בחלוף אותיות בכל"ם, הרגילות להתחלף, ועיין בדרשה הבאה. , גם זה הבל – שאין הבריות באין ומתקדשין לתחת כנפי השכינה מובתנחומא ריש פ' יתרו הלשון יותר מבורר, וז"ל, גם זה הבל, וכי אין זה הבל שאומות העולם רואין אותן האיך הם באים ומתגיירים ונכנסין תחת כנפי השכינה ואינן מתגיירים, ועיי"ש עוד. .
(שם) רשעים קברים וגו'. תני, בשעה שבא טיטוס לביהמ"ק נטל את הפרכת ועשאו כמין גרגותני מזסל גדול ששואבין בו יין מגת לבור, עשוי מנצרי ערבה, וע' חגיגה כ"ב א' סל וגרגותני, ובע"ז נ"ו ב' החזיר גרגותני לגת. והביא כל כלים שבמקדש והניחן בה והשיבן בספינה לילך להשתבח בעירו, שנאמר ובכן ראיתי רשעים קבורים ובאו וממקום קדוש יהלכו וישתכחו בעיר אשר כן עשו, אל תקרא קבורים אלא קבוצים מחבחלוף אותיות זסשר"צ שהן ממוצא אחד. ואל תקרא וישתכרו אלא וישתברו מטבחלוף אותיות בכל"ם. , ואיכא דאמרי קבורים ממש, דאפילו מילי דמטמרן איגליא להון נר"ל אפילו מטמוני ממונם של ישראל נתגלו לו. .
(גיטין נ"ו ב') על כן מלא וגו׳. מרו אשר אין נעשה פתגם מעשה הרעה מהרה על כן מלא לב בני האדם בהם לעשות רע – ע"י שאדם חוטא ואין מדת הדין פוגעת בו, על כן מלא לב בני האדם בהם לעשות רע – שהם חושבים שבגדולה באים ובגדולה יוצאים נאר"ל שחושבים כמו שלא הגיע להם העונש עד כה כך לא יגיע להם עד עולם, ואינם יודעים כי רק איזה זכות הגין עליהם לאחר העונש וכמ"ש בסוטה יש זכות תולה [מן היסורין] ב' וג' שנים, אבל סופו שיבא. .
(מ"ר) אשר איננו ירא. א"ר אלעזר, כל תלמיד חכם שאינו עומד מפני רבו נקרא רשע ואינו מאריך ימים ותלמודו משתכח, וטוב לא יהיה לרשע ולא יאריך ימים כצל אשר איננו ירא מלפני האלהים, מורא זו איני יודע מהו, [נאמר כאן איננו ירא מלפני, ונאמר התם מפני שיבה תקום ויראת מאלהיך] הרי מורא זו קימה נבאבל אי אפשר לומר דקאי בפשיטות על מי שאינו ירא בכלל מפני האלהים, יען דבפסוק הקודם כתיב אשר חוטא עושה רע מאת [ר"ל מאות רעות] ומאריך לו, הרי דבסתם חוטא מאריך לו הקב"ה אפו, אבל על זה שאינו עומד מפני רבו אינו מאריך לו, וטעם הדבר משום דבזה הוא מראה כי אינו שוה בעיניו מה שלמד ממנו והרי הוא ביחד עם זה מחלל גם כבוד התורה. ואינו מבואר איפה מרומז בפסוק זה העונש תלמודו משתכח, ואולי דריש וטוב – ע"ד הדרשה הידועה אין טוב אלא תורה, ואמר, וטוב – התורה – לא יהיה לרשע, שאע"פ שילמדה ישכחנה. .
(קדושין ל"ג ב') אשר יש צדיקים וגו'. אשריהם לצדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים של עוה"ז בעוה"ז, ואוי להם לרשעים שמגיע אליהם כמעשה הצדיקים של עוה"ז בעוה"ז נגדהרשעים יש להם מטובת עוה"ז כדי שבזה ינוכה להם מעט מזכיותיהם שיש להם לעוה"ב, ולהיפך הצדיקים מעונין בעוה"ז כדי שינוכה להם מעט מחובותיהם שיש להם ובזה יהיה שכרם בעוה"ב שלם, ולכן אם יש צדיק כזה שזוכה גם לעוה"ז [והיינו כמעשה הרשעים בעוה"ז] אשרהו, ואם יש רשע שגם אינו זוכה לעוה"ז [והיינו כמעשה הצדיקים בעוה"ז] – אוי לו, שהוא אובד משני העולמות. .
(הוריות י׳ ב׳ ) ושבחתי אני את השמחה. זו שמחה של מצוה נדיען דעל שמחה של רשות נאמר ולשמחה מה זו עושה. והנה דרשה זו כפולה לעיל בפסוק הנזכר (ב' ב') ושם נתבארה די צרכה. .
(שבת ל׳ ב') לאכל ולשתות. וסמיך ליה והוא ילונו בעמלו ימי חייו, בעמלו – בעולמו, בעולם הזה נהדריש בעמלו – בעולמו, בחלוף אותיות הסמוכות זל"ז כנהוג בלה"ק, וכמו שהבאנו כמה דוגמאות לעיל בפסוק ח' ולא ימלט רשע את בעליו יעו"ש. , ימי חייו – לקבר, וכי יש מאכל ומשתה בקבר שמלוין את האדם לקברו, אלא אלו תורה ומעשים טובים שעושה האדם נווהמשיל תורה ומע"ט לאכילה ושתיה, כי כמו אכילה ושתיה הם היסודות המחזיקות את הגוף כך מצות ומע"ט היסודות המחזיקות את הנפש, וכמ"ש בזוהר צו כ"ט ב' דמזונא דאורייתא איהי מזונא דנר"נ [נפש רוח ונשמה], ובפ' פינחס רכ"ז א' דנשמתא מתפרנסת במילין דאורייתא דאינון נהמא לה כענין נהמא דגופא ממילין דעלמא, וכמו אכילה בלא שתיה ושתיה בלא אכילה אינו די כך אינו די תורה בלא מע"ט ומע"ט בלא תורה, כי תכלית התורה הוי קיום המעשים וכמ"ש ביבמות ק"ט ב' כל שישנו בעשיה ישנו בלמוד שנאמר ולמדתם לעשותם, וכנגד זה בעל מעשה בלא תורה ג"כ אינו נחשב, כי לא ע"ה חסיד, ואמרו בתו"כ פ' אחרי (י"ח ל"א) ובספרי פ' ראה (י"ב כ"ח) ושמרתם ועשיתם, שמור ושמעת, מלמד שכל שאינו בכלל משנה אינו בכלל מעשה, משום שאינו יודע איך לכלכל מעשים טובים, ואפשר גם שיכשל במעשיו. .
(מ"ר) שנה בעיניו איננו רואה. אינו רואה יום המיתה ואינו עושה תשובה נזדריש שינה על המיתה כמ"ש בדניאל י"ב ורבים מישני אדמת עפר יקיצו, ור"ל אינו רוצה לחשוב ולהתבונן אדות יום המיתה ולכן אינו עושה תשובה, וכן בלשון הירושלמי קורא למיתה בשם דמך שפירושו שינה ואין נראה מה שתפסו האחרונים לדייק שאין נכון לישון ביום ראש השנה מירושלמי האי מאן דדמיך בריש שתא דמיך מזליה, ופרשו דדמיך – דישן, ובאמת דמיך פירושו מיתה, והפי' דמי שמת בראש השנה סימן הוא שהורע מזליה עד קצו שנדון לאלתר]. .
(שם) לבקש ולא ימצא. א"ר חייא בר אבא, הרבה שאלו לעשות ולעמוד על דברי תורה ולא יכלו נחר"ל בקשו לעמוד על טעמי מצות התורה. מאי טעמא, בשל אשר יעמוד האדם לבקש ולא ימצא, וגם אם יאמר החכם – זה שלמה, יום שאמר יכול אני להרבות נשים ולא יטו את לבבי נטר"ל הלא אפילו שלמה שחשב לעמוד על טעמי התורה הגלויים ולכן אמר ארבה ולא אסור את לבבי ובכ"ז היה סופו שהטו את לבו, וא"כ איך יעמול האדם הפשוט לבקש טעמי המצות ועוד באלה שלא נתגלו טעמן. .
(שם)